החזון שלי

החזון שלי הוא, שבעתיד יהוו התזונה הנכונה והפעילות הגופנית חלופה לטיפול התרופתי במחלות הנלוות להשמנה ולמניעת השמנה בקרב ילדים ובני נוער.

משחר ילדותנו, התרגלנו לעובדה שאת בעיות הבריאות פותרים בעזרת תרופות שהשימוש בהן הלך וגבר בעשורים האחרונים. מצד אחד, ברור לחלוטין שיש מחלות שאין ברירה ועל מנת להתגבר עליהן יש לקבל טיפול תרופתי.  מצד שני,  ידוע גם, שיש מחלות שעדיין אין להן פתרון תרופתי, כמו למשל, השמנה ושפעת.  יש מחלות שהטיפול התרופתי בהן, אינו מרפא אותן אך הוא מונע את החמרת מצבו של החולה ומונע  מצבים מסכני-חיים,  לדוגמא, יתר לחץ דם וסוכרת.

קיימות שתי גישות שונות לטיפול במחלות אלו: האחת היא הגישה הסבילה (הפסיבית) – קבלת תרופות המטפלות בסימפטומים המופיעים לאחר היווצרות המחלה והשנייה, הגישה היזומה (האקטיבית) – המנסה למנוע את הבעיות שגרמו להיווצרות הסימפטומים ומטפלת בהן.

במאמר זה אשווה בין הגישה הסבילה לבין הגישה היזומה בהתייחס לשלוש מחלות: השמנה, יתר לחץ-דם, וסוכרת.

השמנה

הגישה הסבילה: לאורך שנים הטענה הנפוצה בעולם הרפואה הייתה, שלשמנים קשה ומסוכן לבצע פעילות גופנית ולפתח כושר גופני סביר ואין להם יכולת לעמוד בפיתויי המזון המודרניים. לכן צריך להציע

להם פתרונות בבתי החולים.

הפתרונות המוצעים היו ונשארו: ניתוח קיצור קיבה

טבעת  (לא משתמשים בה יותר)

שרוול או מעקף קיבה

בלון

שאיבת שומן

מלתעות (כמעט שלא משתמשים בה יותר)

 

שיעור ההצלחה של הטיפולים הללו נמוך יחסית, קיים סיכון כלשהו לחיי המטופל  (במיוחד באלה המערבים הרדמה מלאה) ועלויותיהם  גבוהות מאד. למשל, עלות ניתוח קיצור קיבה היא 35,000 ₪.

הגישה הסבילה הנפוצה:

דיאטה דלת קלוריות. שיטה זו גורמת לירידה בקצב חילוף החומרים, עובדת בט

ווח הקצר ונכשלת בשיעור של 97% לטווח הארוך. כישלון במצב הזה פירושו עליה במשקל למשקל ההתחלה ומעֶבֵר לו.

הגישה היזומה:

המטופל לוקח אחריות על עצמו ללא תלות במשקלו ההתחלתי, מבצע בדיקת

לב במאמץ, אבחון הרכב גוף (מדידת % שומן), מקבל ייעוץ תזונתי ומבצע פעילות גופנית עם מד דופק בהדרכה ובהשגחה, או לפי הנחיות שקיבל ומבצע באופן עצמאי.  שיעור ההצלחה של השיטה הזו עולה על 60%, בטווח הארוך ואין כאן כמעט סיכון לחיים.

העלויות לתקופת ההרזיה הן 2,500 ₪ לחודש למשך חצי שנה עד שנה בתוכנית הרזייה ו- 300-500 ₪ לחודש, בשיטת הייעוצים האישיים.

• תאור מקרה: ע.מ.  שקל בגיל 54 127 ק"ג וכדי לעלות מקומת הקרקע לקומה השניה בקוטג' בו גר, צריך היה לעשות שתי הפסקות מנוחה ובקושי הגיע למעלה. באותה תקופה טופל ע.מ. בתרופות  נגד סוכרת, יתר לחץ-דם, גאוט ונוגדי צרבות. במשך כשנה בטיפולי, ירד ע.מ. 30 ק"ג בעזרת תזונה נכונה והליכות, לאחר שנה זו עבר לריצה קלה ובשנה שאחריה ירד עוד 30 ק"ג. אז החל להתאמן בריצה בקבוצת הריצה שלי והתמקד בריצות למרחק 10 ק"מ.
  בגיל 62 החליט לעבור לריצה למרחקים ארוכים יותר ובגיל 63 במשקל 67 ק"ג הוא רץ בכנרת את המרתון הראשון בחייו והשלים אותו לאחר כ- 4 שעות.  מאז, מזה 20 שנים, אין הוא נזקק לאף תרופה מכל התרופות להן כל שנים.

גם יותר זול, גם יותר בריא, גם יותר מצליח וגם יותר מהנה.

יתר לחץ דם

הגישה הסבילה:

ברשויות הבריאות מציינים כיום שכ- 30% מהאוכלוסייה המבוגרת מאותרת עם יתר לחץ דם. 90% מבין בעלי יתר לחץ דם, הם אנשים הנמצאים בעודף משקל. הטיפול הנפוץ הניתן ליתר לחץ דם הוא טיפול תרופתי במינונים יומיים הניתן על ידי הרופאים וזאת, בדרך כלל, למשנתם – טיפול למשך כל החיים. העלויות המצטברות יקרות מאד.

חלק מהתרופות להורדת לחץ דם, מסוג חוסמי בטא (בטא בלוקרס), מורידות את קצב פעימות ה

לב  ומורידות את קצב חילוף החומרים בגוף ובכך מקשות על תהליך של הרזייה בעזרת פעילות גופנית. בנוסף, נאסר על המטופל

ים לאכול מלח והם מקבלים הנחיות להימנע מהרמת חפצים כבדים.

הגישה הפעילה:

אומרת שקודם כל צריך  להוריד משקל ולהכנס לכושר. כבר אחרי ירידה של עשרה הקילוגרמים הראשונים מתרחשת  ירידה בלחץ הדם ואם לא מעדכנים את הטיפול התרופתי יירד לחץ הדם (תוצאת השילוב של פעילות גופנית עם נטילת תרופות) לערכים נמוכים מדי והמטופל עלול להתעלף.

מכיוון שהמטופל מזיע תוך כדי הפעילות הגופנית הוא מאבד מלחים עם הזיעה ולאנשים העוסקים בפעילות גופנית אין צורך להפחית המלחה באוכל. אחת הסיבות לעליה בלחץ הדם היא היצרות של כלי הדם, ואי יכולתם להתרחב בשעת הצורך עקב איבוד גמישותם. קיימות תוכניות אימון מיוחדות בחדר הכושר המגמישות את כלי הדם ומאפשרות מעבר דם ביתר חופשיות. לכן יש צורך לאפשר הרמת  משקולות בחדר הכושר בתרגילים מיוחדים המותאמים לצורך זה.

תאור מקרה: אצל א.ג., מטופל שלי,  התגלה יתר לחץ דם בגיל 25 והוא קיבל הנחיות לקח

ת תרופות להורדת לחץ דם תוך הבטחה מהרופא שאת התרופות הוא עתיד לקחת למשך כל חייו. בגיל 45 ירד א.ג. במשקל בעזרת תזונה נכונה ופעילות גופנית. הוא עבר לרכיבה על אופניים ולאחר תקופה מסוימת התחיל להתלונן על סחרחורות והגעה לסף עילפון. בברור שערכתי איתו, התברר כי הוא עדיין לוקח את אותן תרופות להורדת לחץ-דם. מיד שלחתי אותו לרופא שלו

 עם הנחיות לבקש הורדת מינונים ובדיקת האפשרות להפסיק את השימוש בתרופות. הרופא הורה לו להפסיק לקחת את התרופות למשך שבוע  ואז ביצעו בדיקת לחץ דם והתברר שלחץ הדם שלו תקין לחלוטין. כיום, 30 שנה אחרי שגילו אצלו יתר לחץ דם בגיל 25, א.ג. אינו צורך תרופות והוא מתאמן ורוכב על אופניים מספר פעמים בשבוע.

גם יותר זול, גם יותר מצליח, גם יותר בריא וגם יותר מהנה.

סוכרת

הגישה הסבילה:

למטופל ניתנות תרופות שמזרזות הפרשת אינסולין בלבלב או תרופות שמגבירות רגישות לתאים או שהוא מזריק לעצמו אינסולין. עלויות התרופות הללו גבוהות מאד, דורשות ניטור (בדיקות רמת גלוקוז בדם) יומיומי ומעקב רפואי צמוד.

חולי הסוכרת מקבלים הנחיות לאכול פחמימות אחת לשעתיים בערך, על מנת למנוע מצבי היפו (תת רמת גלוקוז בדם) הנגרמים עקב התרופות אותן הם נוטלים. עליהם לשמור על איזון ברמת הגלוקוז בדם לאורך כל היום, ונוצר מצב שעקב הצורך הנ"ל הם אוכלים רצוף לאורך כל היום ורק משמינים. לפי נתוני משרד הבריאות, חיים כיום בישראל 800,000 חולי סוכרת סוג

2 (עקב השמנה). עלות הטיפול בחולה כזה היא כ- 20,000₪ לשנה. לפי נתוני משרד הבריאות, בשנת 2030 יהיו בישראל כ-3,000,000 חולי סוכרת. הטיפול בהם יגזול את כל תקציב הבריאות של המדינה.

הגישה הפעילה:

המטופל מקבל תכנית אקטיבית לירידה במשקל, בעזרת תזונה דלת פחמימות ופעילות גופנית בדופק שורף שומן.  אחרי תקופה מסוימת של התחלת ירידה במשקל, הוא מקבל תכנית אימון בדופק גבוה – שורף סוכרים. רמת הגלוקוז בדם יורדת בדרך כלל כאשר המטופל אוכל תפריט מוגבל בקלוריות מפחמימות. השילוב של הגישה האקטיבית עם תזונה מתקנת פותרת סוכרת מסוג 2 ב-80% מהמקרים.

תאור מקרה: מ.מ. הגיעה אלי מניו יורק בגיל 62 בעודף משקל של יותר מ-35 ק"ג, סוכרת סוג 2, מוזרקת אינסולין. בעלה רופא, ושתיים מבנותיה גם הן רופאות: 3 רופאים במשפחה. מ.מ. לקחה תרופות מרבית חייה, היתה מגיעה למצבי היפו גליקמיה (תת רמת גלוקוז בדם) והיתה מאזנת את עצמה בעזרת אכילה נוספת של פחמימות וסוכרים. כך קורה בדרך כלל אצל חולי סוכרת. מספר שבועות לאחר התחלת השתתפותה בתוכנית ההרזיה, החלה מ.מ. באישור בעלה, הרופא, להוריד מינונים בתרופות נגד הסוכרת, עד שהפסיקה לחלוטין שימוש בתרופות. מ.מ. שקלה לפני 5 שנים 56 ק"ג, טיפסה 40 קומות ביום בניו-יורק, היתה בכושר הכי טוב אי פעם בחייה (בגיל 70) לא הזריקה אינסולין ולא נטלה שום תרופה אחרת. הדבר היחיד שהיא וקחה זה אחריות אישית 

 (מזה חמש שנים שאין לי קשר איתה).

גם יותר בריא, גם יותר מצליח, לא עולה פרוטה וגם יותר מהנה.

מניעת השמנה בקרב ילדים ובני נוער

השמנת ילדים בישראל כיום, היא פי ארבעה מאשר לפני עשר שנים.

ילדי ישראל נמצאים במקום הרביעי בעולם בקצב ההשמנה ובמקום הראשון בעולם בצפייה במסכים.

30% מהילדים בישראל שמנים כיום לעומת 4% לפני 15 שנים.

על פי דו"ח ה-OECD, נמצאים ילדי ישראל בתחתית סולם הכושר הגופני בגילאי 11, 13, 15.

בקצב הנוכחי, אחד מכל שני ילדים יהיה אדם שמן בעוד 15-20 שנה.

בעזרת חינוך לתזונה נכונה ולפעילות גופנית ניתן יהיה למנוע מהילדים ובני הנוער לגדול ולהיות מבוגרים שמנים.

השאלה העולה היא מדוע הטיפולים היזומים לא מוצעים למטופלים כאפשרות?

בכל שלושה המדדים: בריאות, עלות, ותועלת לטווח הארוך, מוכיחה הגישה היזומה עדיפות מובהקת על הגישה הסבילה.

האם לא הגיעה השעה לאפשר לאלה שרוצים לא ליטול תרופות אבל רוצים לנהל את בריאותם כמה שאפשר באופן עצמאי, לעשות זאת בחסות קופות החולים וביטוחי הבריאות?  מדוע לא לפתוח בפניהם את אפשרות הבריאות היזומה והפעילה?